מועדוני תלמידים ב-HTH

כללי

• בבית הספר HTH מתקיימים מועדוני תלמידים (Club) שמופעלים על ידיהם בתחומים שונים ומגוונים.

• המועדונים פועלים בשעות הפנאי של התלמידים, לרוב בהפסקת הצהריים הארוכה (40-80 דקות) או מיד לאחר סיום הלימודים (15:40). פעילויות מיוחדות יכולות להתקיים גם בסופי שבוע, או על חשבון ימי לימודים.

• ההשתתפות במועדון היא וולונטרית לחלוטין: מותר להשתתף באיזה מועדון שרוצים ואף ביותר ממועדון אחד (במידה והפעילויות לא מתנגשות) ואפשר גם שלא להשתתף באף מועדון.

• המועדונים מופעלים באופן עצמאי לגמרי על ידי התלמידים, שלרוב הם גם אלה שיזמו את הקמתם. פתיחה של מועדון דורשת גיוס מספר מצומצם של תלמידים שמעוניינים להקים מועדון סביב נושא מסוים והשגת תמיכה של מבוגר בבית הספר שמוכן לקחת אחריות כללית על קיומו של המועדון במסגרת בית הספר.

• פעילות המועדונים מתחילה בשבוע השני של שנת הלימודים, אז מוקדשת "הפסקה פעילה" ליריד מועדונים בו כל מועדון פותח דוכן בחצר, מציג את עצמו לציבור התלמידים ורושם את המתעניינים לרשימת התפוצה שלו. מהשבוע השלישי פועל כל מועדון במועד השבועי שקבע לעצמו.

• מימון הפעילות, במידת הצורך, עשוי להגיע מבית הספר, אך להתרשמותי הנטייה הכללית כאן היא להעדיף גיוס משאבים (ציוד, פעילות, מזומן) מתרומות או דרכים עצמאיות אחרות.

• אלה המועדונים שהציגו את עצמם ביריד האחרון:

• ​טיפוס

• רוגבי

• העצמת נערות (Girl Up)

• דיבייט

• "מלאכי הגבול" (פירוט בהמשך)

• "מפתח" (Key Club) להתנדבות בקהילה

• רובוטיקה - קבוצת "Holy Cows"

• "פאנדום" (חובבי מד"ב ופנטזיה)

• מדע

• אסטרונומיה

• טבעונות

• הורות מתוכננת

• אקרובטיקה וקרקסנות

• מועצת תלמידים

• ארגון התלמידים המוסלמים (MSA)

• פרויקט "צמא" - איסוף תרומות לארגון שמספק נגישות למי שתיה נקיים באפריקה

• ארגון התלמידים הגאים (GSA)

• תלמידים-שגרירים (ליווי מבקרים בבית הספר)

• מדובר על כ-18 מועדונים שונים על משהו כמו 550-600 תלמידים בתיכון כולו, שזה מועדון על כל 30 תלמידים בממוצע. אני משער שהמשמעות היא שבערך מחצית מהתלמידים משתתפים בפועל במועדונים.

הדוכן של מועדון Girl Up ביריד המועדונים של HTH

דיון וביקורת

על פניו התופעה נראתה מרשימה מאד ובשורה התחתונה - לדעתי שווה לקחת מכאן השראה גם לבתי ספר ציבוריים בארץ. אפילו אם ההערכה שלי נכונה בנוגע להשתתפות במועדונים, הרי שמדובר בהצלחה מסחררת בעיניי (50% השתתפות בפעילות חברתית-לימודית וולונטרית של בית הספר). גם האווירה הכללית ביריד היתה חיובית ונמרצת מאד והתלמידות שעמדו בדוכנים הציגו את המועדון שלהן בהתלהבות ומקצועיות.

מה המניעים של התלמידים להשתתף?

כששיתפתי את אחד המורים הוותיקים בבית הספר בתהיות שלי הוא טען שהמניע היחידי שהוא מכיר זה העניין האותנטי של התלמידים בפעילות המועדון. לי נראה שטענה הזו נכונה בחלקה - חלק ניכר מהתלמידים ששוחחתי איתם על המועדון שלהם ענו לי בהתלהבות שנראתה אותנטית והיתה מקושרת לסקרנות או ללהט פוליטי. לצד זה, בדוכן של מועדון "מפתח" (התנדבות ותרומה לקהילה), התלמידה שהציגה בפניי את המועדון ציינה מניע אחר לגמרי להשתתפות תלמידים במועדון הזה: ההשתתפות במועדון נכנסת לקורות החיים של התלמידים, מה שעשוי לשחק תפקיד חשוב בתהליך הקבלה שלהם לקולג'. מול זה ראויה לציון פעילותו של מועדון "מלאכי הגבול" - הנערים מצטרפים לנסיעות לאזור הגבול עם מקסיקו ומשאירים מיכלי מי שתיה עבור מהגרים בלתי חוקיים שחלקם גוועים בצמא, פשוטו כמשמעו, במסעם הקשה. הנערים בדוכן (ממוצא מקסיקני) סיפרו לי על הפעילות בהתרגשות רבה ואחד מהם סיפר שהצטרף למועדון לאחר ששמע מקרוב משפחה שמיכל מים כזה הציל את חייו.

מורה ותיק נוסף ששאלתי אותו ישירות על כך אישר את קיומו של המניע התועלתני, אך טען שבלי עניין אמיתי של התלמידים הוא לא מחזיק מים והם פורשים מהמועדון לאחר זמן קצר מכדי להכניס אותו לקורות החיים.

מלאכי הגבול - מועדון שכן מחזיק מים

מה מגביל את נושאי הפעילות של המועדונים?

"מלאכי הגבול" הוא ארגון שפועל באופן חוקי, למרות שהוא עוסק בנושא רגיש וטעון. מה יעצור תלמידים מלפתוח מועדון פוגעני? האם ניתן לפתוח מועדון של אפרוחי הקו-קלוקס-קלאן / נוער להב"ה? נראה שהמגבלה קשורה לתהליך פתיחת המועדון - כל מועדון חייב איש צוות מבוגר בתור "פטרון", שייקח אחריות כללית על עצם קיומו של המועדון. לפיכך, יהיה קשה לפתוח מועדון בנושא שהוא מאד שנוי במחלוקת. לדוגמה - הדוכן של מועדון הנוער הגאה הדגיש את פעילותו בסוגיית נוער טרנסי. בדוכן נרמז לי שבעבר לא התאפשר להם לפעול בסוגייה הזו מפני שבהנהלה ישבו אנשים שהחזיקו בעמדות טרנספוביות, אבל השנה המנהל תומך בפעילות בסוגייה.

האם מועדונים מהווים דרך אלטרנטיבית ללמידה במבנה של כיתות ושיעורים? השאלה הזו מעסיקה ברגעים אלו ממש את הנהלת הרשת של HT. כמה מחברי ההנהלה סבורים שדרושה רדיקליזציה נוספת של בתי הספר האלה ושמועדוני הלמידה מייצגים צורה טהורה יותר של חינוך - המורות מלוות למידה בתחומי העניין והתשוקה שלהן, התלמידים פעילים במועדון כזה ברמות שונות של עניין ועומק ויכולים להחליף או לשלב מועדונים באופן יחסית גמיש. הרעיון הזה מזכיר במידה רבה את החינוך הפתוח ואת בתי הספר הרדיקליים יותר של החינוך הדמוקרטי בישראל, גם שם התנאי ללמידה הוא הבחירה האותנטית של התלמידים והמורים.

אם נבחן את הרעיון מול עקרונות העל העדכניים של רשת HT, נגלה שהוא מתאים היטב לעקרונות העבודה האותנטית, ההתאמה האישית (Personalization) ובמידה מסויימת גם לעקרון העיצוב השיתופי (Collaborative Design). עם זאת, אני בספק אם רעיון המועדונים מתאים לעקרון הרביעי - שוויון הזדמנויות (Equity). מהניסיון שהצטבר עד כה בארץ נראה כי בכל מקום בו השוויון תלוי בבחירה של תלמידים, התלמידים המוחלשים נוטים פחות מבני האליטות להשתמש באפשרות הבחירה באופן שיעצים אותם והתוצאה היא הרחבת הפערים ואי-השוויון. כאשר מסירים את הגבולות של המסגרת מקבלים מצג של חופש מוחלט, שבפועל אינו נגיש למי שאין לו את ההרגלים והכוחות לפעול במרחב חסר גבולות. אני סקרן לגבי המשך הדיון הפנימי בסוגייה זו ב-HTH ומניח שיש לסוגיה עוד היבטים שאין לי עדיין מושג לגביהם.

האם כדאי לנסות ולאמץ את מודל המועדונים הקיים בבתי ספר בארץ?

לדעתי שווה לנסות ולהתאים את המודל הקיים (ולא את המודל החדש שנמצא בדיון) למערכת החינוך בארץ, מכמה סיבות:

• היתכנות מבנית: בבתי הספר העל-יסודיים ממילא מונחת תשתית שיכולה להתאים לכך - תכנית המעורבות החברתית שנמצאת בשנתיים האחרונות בתהליך הטמעה בבתי הספר דורשת מכל תלמיד להשקיע בפעילות חברתית/קהילתית כ-150 שעות במצטבר לאורך שנות התיכון. זה יכול לספק את המניע הפורמלי-תועלתני המקביל למניע שנוגע לקורות החיים של התלמידים בארה"ב.

• מתוך שלא לשמה וגו': המניע הפורמלי אינו מספק את החוויה החינוכית המשמעותית הרצויה, אך הוא יכול לאפשר ולהצדיק קיום מנגנון בית ספרי שממילא יתמוך גם בהגשמה חינוכית משמעותית יותר, שנשענת על המניע של למידה ועשייה מתוך תשוקה.

• משאבים: נדמה לי שניתן לפתח מנגנון כזה שלא ידרוש מהמורה האחראי יותר מדי שעות עבודה בפועל, מה שמתאים למערכת שנמצאת במצוקת משאבים תמידית.

• שייכות: ניתן להניח שבבתי ספר שונים יפעלו מועדונים שונים ויתפתחו מסורות מקומיות שיבטאו את היחודיות של קהילת בית הספר ויחזקו את תחושת השייכות של חברי הקהילה, בתהליך מתמיד של סובייקטיפיקציה, להבדיל מנסיונות מחפיצים לכפות שייכות באמצעות לבישת מדים אחידים למשל.